אנו, נשים המשרתות בשליחות כחלק מהקהילה היהודית-משיחית והנוצרית-פלסטינית, מצהירות בזאת על אחדותנו במשיח/בישוע באופן פומבי. יחד אנו משמיעות קולנו על מנת לגנות את השימוש באלימות בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. השימוש באלימות מהווה פגיעה בצלם האלוהים וחטא כלפי קדושת החיים. אנו מחזקות את החיפוש אחר אמצעים שוחרי שלום לתגובה ולפתרון הסכסוך. אנו מוקיעות את השימוש בסוגי האלימות הבאים כתגובה ו/או כאמצעי להשפעה או לפתרון הסכסוך הישראלי/פלסטיני.
אלימות פיזית
-
הכיבוש המתמשך של העם הפלסטיני ואדמותיו על ידי צבא ישראל (בהתבסס על גבולות 1967).
-
דקירות של אזרחים ישראלים ו/או כל אלימות פיזית כלפי ישראלים.
-
ירי במטרה להרוג במהלך "ניטרול" של חשודים.[1]
-
כל נזק לרכוש פרטי.
-
עונש קולקטיבי כנגד מעשים של יחידים.
אלימות מילולית ופסיכולוגית
-
שימוש בשפה משפילה או גזענית אשר נועדה להציג את האחר כפחות ו/או כרשע.
-
שימוש בלשון הרע ובהשחתה באמצעות רשת האינטרנט.
-
איומים, הפחדה, הסתרת מידע ובידוד חברתי כאמצעים להשתקת מתנגדים.
אלימות רוחנית
-
שימוש בסמכות רוחנית כאמצעי להתעלמות, הרחקה ו/או השפלה של אחרים שנוצרו בצלם האלוהים.
-
שימוש בכתבי קודש או בתאולוגיה לביטול האחר.
כנשים, אנו מודאגות במיוחד בקשר לילדים באזורנו. ילדים נחשפים לאלימות באופן רגיל ומתמשך. היעדר חינוך פורמלי ו/או בלתי פורמלי לשלום ולסובלנות תורמים למעגל האלימות המתמשכת.
אנו מצהירות על מחויבותנו לשחור שלום, צדק וביטחון לכל יושבי ישראל ופלסטין.
אנו מתחייבות להמשיך לעשות את הבאות:
-
לדבר בפומבי ולדון בנושאים בעלי אינטרס משותף
-
לעמוד על עקרונות ספרי הקודש
-
להתפלל באופן עקבי עבור פתרון בלתי אלים לסכסוך הישראלי-פלסטיני
-
אנו ממליצות לכם להצטרף אלינו בתפילה לפתרון בלתי אלים לסכסוך במהלך יום אחד בכל חודש. אנו מציעות יום בסופ"ש הראשון בחודש.
שירין עווד, המכללה לכתבי הקודש, בית לחם
אירה בן חיים, בית אסף נתניה
אנג'לה הרש, אור לישראל
דינה קטנאשו, החברה לכתבי הקודש
ליסה לודן, ביכורי ישראל
מדלין שרה, המכללה לכתבי הקודש, בית לחם
ראשא סבא, הכנסייה הבפטיסטית יפיע
סמר טנוס, קהילת השם, חיפה
שאדיה קובטי, מוסאלחה
אנחנו החתומות על הצהרה זו מביעות את הדעות האישיות שלנו, ואיננו מדברות בשם הארגונים שבהם אנו משרתות, אשר עשויים או לא עשויים להחזיק בדעות דומות
אנו מזמינות אתכם להצטרף אלינו בחיזוק ההצהרה הנ"ל.
[1] " רבי יונתן בן שאול אומר: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו, ולא הציל, נהרג עליו". (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין בנושא הגנה עצמית 73b)
( לא לפרסום פומבי)